הנותנת

תמר מנהלת את הלול של המושב ומנהלת מערכות יחסים מיניות עם כמה מהגברים שבו. תמר היא גם אימן של שתי בנות הנחשפות לכך בלי שיהיו להן הכישורים להתמודד עם כך. שי הוא וטרינר, בן מושב לשעבר, החוזר על מנת למכור את בית אמו המתה. הוא ותמר נפגשים. הם מתאהבים. זה קסום ועשיר בסיכוי. עת מתפתח הרומן, הוא חוזר לגור בבית נעוריו, לצידן של שלוש הנשים. הם הולכים ומתקרבים. המשפחה מתגבשת. תמר עושה כמיטב יכולתה להדוף ולוותר על גבריה. בשעה נחשף שי לעיניי גבריה, תמר נאחזת שוב בצורך הזה שלה בהם בהגדרת זהותה, בחוסר. החוסר עולה על הקיים, והיא חוזרת לדרכה. שי יודע. וסולח. סליחתו מעוררת בה שנאה, השולחת אותה להתאכזר בו עוד, ולקיים אל מול עיניו את אותו חטא בגידה. ככל שתמר מתרחקת משי, כך היא גם בורחת מבנותיה. אחריות היום יום עוברת לידיו. תמר נסערת מרגשות האשם שסוף סוף הולמים בה. אין לה ברירה כבר אלא לפעול. היא לא יכולה עוד להתעלם.