30 שנה אחרי שסיימו תיכון, נפגשים חמישה חברים לנבחרת הכדורסל של בית הספר בבית על האגם בו חגגו את הניצחון הגדול ביותר שלהם, כדי להתאבל על מותו של המאמן שלהם. במשך סוף השבוע, חמשת החברים מבינים שרק בגלל שהם כבר מבוגרים ויש להם משפחות, זה לא אומר שהם איבדו את הניצוץ הישן. חמשת החברים מבינים שהחיים הבוגרים הם מה שאתה עושה אותם, ואף אחד בבית על האגם לא להוט להיות מבוגר.
סרטו הקלאסי של הבמאי היפני יאסוז`ירו אוזו אשר עבודתו השפיעה על רבים וטובים כמרטין סקורסזה ווים ואנדרס. הסרט נחשב לטוב ביותר של אוזו כמו-גם לאחת מיצירות המופת הקולנועיות של כל הזמנים. זוג קשיש מבקר את ילדיהם הגרים בעיר. הילדים כמובן עסוקים מדי בחייהם שלהם ומתייחסים לזוג המבוגר כאל מטרד. בצורה מינורית מאוד מצליח הסרט להכות חזק מאוד אמוציונלית שכן הוא דן בנושאים אשר נחוו ע"י רובנו – כמו ניוון, חילון, תקוות ואכזבות, כשהרקע המאוד ספציפי לסרט – יפן שאחרי מלחמת העולם השניה, אחרי שתי פצצות אטום שהוטלו על שתיים מעריה הגדולות.
קוראסאווה נוטש לרגע את סיפורי הסמוראים כדי לגולל סיפור פשוט וצ'כובי על אודות פקיד (טקאשי שימורה, 'שבעת הסמוראים') העושה את חשבון חייו העלובים, ומוכיח כי חמלה אנושית היא רגש אוניברסלי.
