הגיבן מנוטרדאם

הגיבן מנוטרדאם 1996

7.12

הדרמה הקלאסית על פי ספרו של ויקטור הוגו. קוואזימודו, יצור מכוער שהושאר על מדרגות קתדרלת נוטרדאם בפריז כשהיה תינוק, חי בקתדרלה עם המציל שלו, הארכידיקון פרולו השמרן, שנאבק בהפצת הידע לעם. כשלחצר הקתדרלה נקלעת צוענייה יפהפייה בשם לה אזמרלדה, מתערערת אמונתו של הכומר ומתחילה שרשרת אירועים טראגית.

1996

‏מתה לאהוב

‏מתה לאהוב 2021

6.96

‏עיתונאית פוגשת את הנפש התאומה שלה באפליקציית היכרויות ומחליטה לטוס אליו לחג המולד ולהפתיע אותו. כשהיא מגיעה ליעד, מחכה לה שם הפתעה משלה.

2021

ג'וני היפה

ג'וני היפה 1989

6.30

"ג'וני היפה" היה כינויו ברחובות הקשוחים בהם גדל. אך לא היה דבר אחד יפה בחייו של ג'וני (מיקי רורק). הוא נולד עם פנים מעוותות, לבית הרוס, באיזור מצוקה. לא היה לו סיכוי. ואכן ג'וני מעביר את חייו כפושע קטן, המרכין ראשו ברבים כדי להסתיר את פניו מעוררות הלעג והדחיה. עד שיום אחד הוא וחברו הטוב נבגדים ע"י שותפיהם לשוד תכשיטים. חברו נרצח וג'וני מגיע לכלא. אך דווקא שם נפתחת בפניו אופציה לחיים חדשים. רופא אמפטי (פורסט וויטקר), המתעניין במצבו המיוחד של ג'וני, מציע להכניסו לתוכנית שיקומית ייחודית, בה יעבור האסיר שורת ניתוחים פלסטים קשים שיבנו מחדש את פניו - וביחד עם סדנאות נוספות - יעניקו לו הזדמנות שניה. תקופת השיקום היא קשה ומתסכלת, אך ג'וני מתמיד, ובסופו של התהליך, ג'וני מקבל חנינה ומשתחרר מהכלא עם זהות חדשה. הוא מוצא עבודה חוקית ואף מתאהב באחת העובדות (אליזבת מקגוברן), אך חייו הישנים אורבים לו מעבר לפינה בדמותו של שוטר ותיק (מורגן פרימן) שלא מאמין בשיקום פושעים ומחכה לרגע בו ג'וני ימעד...

1989

ברוכים הבאים לבית הבובות

ברוכים הבאים לבית הבובות 1996

7.10

דואן היא ילדה דחויה בת 11 - ממושקפת, מתלבשת נורא. בביה"ס מקיאות אותה הבנות מחברתן ובבית המצב לא הרבה יותר טוב. תשומת הלב של המשפחה המטריארכלית מוקדשת לאחיה הבכור, "לפלף" רציני שבשנה הבאה ילמד בקולג', או לאחותה ה"חמודה" - מכשפה בבגד מחול ורדרד שבזכות כישורי חנופה זוכה ליחס נאות. המצב לא משתפר כאשר המופרע של הכיתה מתחיל לחזר אחריה, גם לא כאשר היא "מתאהבת" ביפיוף מהלהקה המגוחכת של אחיה. רק יכולת השרדות מדהימה מאפשרת לה להחזיק את הראש מעל המים... כבר מזמן לא זכו החיים היהודיים בפרבר בפרט וגיל ההתבגרות בכלל, לטיפול קומי אפקטיבי כל כך. בדייקנות מרשימה מנווטת העלילה בין אומללותה של דואן ובין הסימפטיה שהיא מעוררת, בין הופעתה הנלעגת ובין ההזדהות עימה נוכח ההשפלות שהיא עוברת, בין רגעיה הכואבים ובין הצחוקים הלא לעגניים שהיא סוחטת מהצופה.

1996